מאי קורונה?
חודשיים לאחר שפרץ משבר הקורונה ניתן להעז ולשאול: 'האמנם שחר של יום חדש?'
לאחר עשרות גלגולים של המחלה עמה התמודדנו, נראה שהחזרה לשגרה, אמנם לא כזו שהתרגלנו אליה אבל בכל זאת שגרה, מעולם לא הייתה קרובה יותר.
אז כנראה שזה המצב
למרות שישראל נחשבת כמדינה בה התמודדו היטב עם המשבר, לנו כאן, מקרוב, הצרות נראות גדולות יותר. מי כחולה, מי כמבודד, מי כחל"תניק ומי כמובטל, מי כבעל עסק שנאלץ להשקיע את חסכונותיו כדי להצילו ומי שבכלל לא רואה את האופק – כולנו התמודדנו עם השפעות הקורונה.
נראה כי בהתחלה חששנו בריאותית, לאחר תקופה קצרה החששות הכלכליות גברו, ולעיתים עלו על אלו הבריאותיות, אח"כ הגיעו החששות מהמצב הפוליטי וחוסר הבהירות בכל הנושאים גם יחד. לפני כשבועיים, עם הרבה חריקות, נדמה היה כי המתווה לחזרה לשגרה היה קרוב מתמיד ועד מהרה אכן פורסם מתווה כזה אשר הציג, צעד אחר צעד, כיצד יראו חיינו בעוד חודש וחודשיים, אם לא ידלקו נורות אדומות הנוגעות למצב הבריאותי של האוכלוסייה, להיקפי הקורונה ולמידת חומרתה.
האם נצליח להתמודד עם מגבלות חופש התנועה ומגבלות נוספות?
הישראלים אמנם לא התנפלו על החופש ביום אחד אבל תוך יומיים שלושה נראה כי די שכחנו את הסגר, את שמירת המרחק הנדרשת (2 מטר) ואת הצורך לשוב ולשטוף ידיים. ברגע שחזרו רבים לעבודה, שהקניונים נפתחו ושהילדים חזרו לשגרה כזו או אחרת בבתי הספר נראה היה לרבים שגם הים פתוח (ראשון לציון? תל אביב?), שניתן לקיים מפגשים גם ללא שמירה על מרחק ושלא חייבים לשמור על כללי ההיגיינה. נכון, נמאס, אבל האם התרת הרסן תוביל אותנו לגל הבא?
במחקר שפורסם היום בידיעות אחרונות צוין כי 53% ציינו כי לא ישובו לקנות בקניונים. שעור זהה ציין שלא יחזור לטוס גם לאחר שהשמיים יפתחו, אלא רק במקרים חיוניים ו- 42% ציינו שיפחיתו את השימוש בתחבורה הציבורית. רק 42% ציינו כי ימשיכו לבלות בדיוק כמו לפני ההסגר.
התפרצויות חדשות של המחלה בעולם, מה ניתן ללמוד מהן?
היום בבוקר פורסם כי דרום קוריאה, אשר הייתה דוגמה ומופת להתמודדות עם הקורונה, שוב נסגרים .אלפי מועדוני לילה ובארים בסיאול הבירה נסגרו לאחר שעלה חשש כבד כי הם המקור להתפרצות המחודשת. מהבירה נמסר כי ככל הנראה בליין חולה אחד הדביק 18 בליינים נוספים אשר המשיכו להפיץ את המחלה. ומה זה אומר על פתיחת החופים בישראל? על פתיחת המסעדות, המועדונים ובתי הספר?
האם יש לנו די ציוד רפואי כדי להתמודד עם גל נוסף של המחלה?
מה לא נאמר כבר על הציוד הרפואי החסר או העודף בישראל. אין ספק כי המילה מסכה זכתה לעדנה כבר הרבה לפני פורים וכי כיום כמעט כל ילד יודע שיש לחבוש מסכה כאשר יוצאים מהבית. יבואנים רבים הפכו שותפים ליבוא מסכות וציוד רפואי לישראל ואף ליצוא ציוד רפואי לארצות אשר עדיין מתמודדות עם המשבר בצורה קשה. נראה כי אם וכאשר יכה אותנו גל נוסף של קורונה המדינה תהייה חכמה הרבה יותר בכל הנוגע להתנהלות סביב הציוד הרפואי וכי ככל הנראה לא יהיה מחסור במסכות, כפפות, אלכוג'ל ומיטות אשפוז או טיפול נמרץ. לצוותים הרפואיים שלנו, אשר נתנו את הכל, בהחלט מגיע לעבוד בסביבה ראויה.
האם נחזור לייבא מסין?
הרגלים, מחירים וקשרים חזקים מכולנו ולכן ברור שנחזור לייבא מסין במלוא המרץ. האם זה יהיה יבוא מסין שהיכרנו? לא בטוח? האם לא נמצא גם חלופות? בטוח שכן, האם סין תבין שלא בטוח שתחזור להיות היהלום שבכתר הייצור עבור מדינות המערב? במוקדם או במאוחר זה יקרה… אז כרגע רק נותר לנו להיות יותר שקולים בהחלטות שלנו ולהתייעץ עם מומחה שמכיר את סין לפני שמקבלים החלטות!
כיצד נתמודד עם הקשיים הכלכליים?
ישראל מדורגת ככלכלה יציבה אולם ייקח לה זמן לחזור למצב בו הייתה לפני הקורונה. לעת עתה ההתמודדות הקשה היא של העסקים הקטנים ושל חצי מיליון עצמאיים אשר עדיין לא קיבלו תמיכה ראויה מהמדינה, של מיליון שכירים בחל"ת ושל התעשייה. למשקי הבית יש מי שממליצים לקחת הלוואה, לעצור תשלומים, לומר שלום לחדר הכושר, לתקן, לנקות ולגזום את הגינה לבד, להתמקח, להשוות מחירים ולהסתפק בבגדים שבארון. ברור שהמציאות החדשה תהיה אחרת ושכולנו השתנינו ברמה כזו או אחרת אבל האם נצליח באמת לוותר על בתי הקפה והמסעדות (כשיפתחו?)
האם התעשייה תיכנס לאחד המשברים הגדולים בתולדותיה?
מפעלים רבים עומדים בשבוע השני של מאי סגורים. מיעוטם חזר לייצור המלא בימים שקדמו לקורונה. ובעוד שאנחנו מנסים להתניע את גלגלי הכלכלה גם שיתופי הפעולה עם חו"ל מעוררים שאלה.
ד"ר יואל אסרף, מרצה בכיר, ראש תחום שיווק ועסקים בינלאומיים במרכז האקדמי רופין מציין במאמרו בכלכליסט כי "מגפת הקורונה כנראה תגרום להאטה של הגלובליזציה בשלב הראשון… אולם, לא סביר שנהפוך לאוסף של משקים אוטרקיים. הגלובליזציה קרוב לוודאי לא תיעלם מחיינו בישראל שכן מצד אחד חברות רבות בישראל מתבססות על הצלחה בפעילות בשווקים בינלאומיים ומצד שני השוק הישראלי הוא אטרקטיבי במובנים רבים לחברות בינלאומיות" והוא מוסיף ומציין כי דווקא אתגר ברמה הגלובלית מחייב שיתופי פעולה גלובליים. אם יהיו כאלו ניתן יהיה לראות פיתוח יכולת כושר התאוששות בינלאומי.
